רש"י על חולין נ״ו ב:ז׳

מהדורה: מהדורת וילנא

« רש"י על חולין נ״ו ע״ב:ו׳ רש"י על חולין נ״ו ע״ב:ח׳ »

7 אָמַר רַב שְׁמוּאֵל בַּר חִיָּיא אָמַר רַבִּי מָנִי: אֲדוּמִּין שֶׁהוֹרִיקוּ וּשְׁלָקָן וְחָזְרוּ וְהֶאֱדִימוּ – כְּשֵׁרִין, מַאי טַעְמָא? קוּטְרָא עָיֵיל בְּהוּ. אָמַר רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק: אַף אָנוּ נֹאמַר, אֲדוּמִּין שֶׁלֹּא הוֹרִיקוּ וּשְׁלָקָן וְהוֹרִיקוּ – טְרֵפָה, מַאי טַעְמָא? אִיגַּלַּאי בַּהְתַּיְיהוּ. אָמַר רַב אָשֵׁי: הִלְכָּךְ לָא לֵיכוֹל אִינָשׁ אֶלָּא בְּשִׁלְקָא. וְלָא הִיא, אַחְזוֹקֵי רֵיעוּתָא לָא מַחְזְקִינַן.

פירוש רש"י על חולין נ״ו ב:ז׳

7 קוטרא עייל בהו - מעיקרא ועכשיו הלך מחמת המים הרותחים:

8 איגלאי בהתייהו - חרפתן דודאי נחמרו:

9 הלכך - כיון דאמרן דזימנין דמגלי ריעותייהו כי שליק להו:

10 לא ליכול איניש - עוף שנפל לאור אלא בשליקה:

11 לא מחזקינן - והיכא דלא מינכר ריעותא בהדיא לא טרפינן לה אא"כ מיתרמי דשליק לה וחזי ריעותא:

« רש"י על חולין נ״ו ע״ב:ו׳ רש"י על חולין נ״ו ע״ב:ח׳ »